כשהיה תינוק החליטו לקרוא לו הוריו בשם 'אין-לך-שם'.
בעצם תונה, שהיתה אמו של אין-לך-שם, בחרה את השם, היא הסבירה לביתור (שהיה אביו של אין-לך-שם): "אם נקרא לו אין-לך-שם זה יהיה שם מיוחד מאוד, מפני שאני בטוחה שלאף אחד בעולם לא קוראים אין-לך-שם, ואז הבן שלנו יהיה יחיד ומיוחד". "אמנם בטח כל הילדים בבית ספר ובגן ילעגו לו, אבל אנחנו נסביר לו שזה שם מאוד מיוחד, והוא יאהב את השם שלו מאוד. אולי כשיהיה גדול ישנה את השם שלו, אבל עד אז הוא בטח יאהב את השם שלו מאוד".
כך היה, כשאין-לך-שם נולד, קראו לו הוריו 'אין-לך-שם'. כשגדל אין-לך-שם שלחו אותו הוריו לגן. בגן, לשמחת הוריו של אין-לך-שם, כל הילדים התפעלו משמו כי הם חשבו שזה שם מאוד טוב בגלל שלאף אחד אחר בעולם אין את השם הזה.
כל הילדים בגן תמיד רצו את חברתו של אין-לך-שם והוא היה הילד הכי מאושר בגן כי הוא היה גם הילד האהוב על כל ילדי הגן. כשגדל אין-לך-שם עוד יותר, שלחו אותו הוריו לבית הספר בתקוה שגם שם יאהבו אותו מאוד ויתנהגו אליו מאוד יפה, ואכן גם בבית הספר התנהגו אל אין-לך-שם יפה מאוד והוא היה התלמיד האהוב על כל המורים והתלמידים בבית הספר.
ככה עברו הימים עד שאין-לך-שם הגיע לצבא וגם שם, ראו איזה פלא, הוא היה החייל האהוב על כל המפקדים ועל כל החיילים שבצבא. ככה עברו השנים עד שיום אחד החליט אין-לך-שם: מעכשיו אני משנה את השם שלי ל'טום' ואם בשם הזה לא יאהבו אותי אשנה את שמי בחזרה ל'אין-לך-שם'. אמר אין-לך-שם, ועשה. ואז אין-לך-שם (ששינה את שמו לטום), הלך לארצות אחרות ושם לא אהבו אותו מאד, אז הוא שינה את השם שלו בחזרה ל'אין-לך-שם' ולעולם לא החליף יותר את השם הזה ובזה הסיפור גם הגיע לסופו.
בעצם תונה, שהיתה אמו של אין-לך-שם, בחרה את השם, היא הסבירה לביתור (שהיה אביו של אין-לך-שם): "אם נקרא לו אין-לך-שם זה יהיה שם מיוחד מאוד, מפני שאני בטוחה שלאף אחד בעולם לא קוראים אין-לך-שם, ואז הבן שלנו יהיה יחיד ומיוחד". "אמנם בטח כל הילדים בבית ספר ובגן ילעגו לו, אבל אנחנו נסביר לו שזה שם מאוד מיוחד, והוא יאהב את השם שלו מאוד. אולי כשיהיה גדול ישנה את השם שלו, אבל עד אז הוא בטח יאהב את השם שלו מאוד".
כך היה, כשאין-לך-שם נולד, קראו לו הוריו 'אין-לך-שם'. כשגדל אין-לך-שם שלחו אותו הוריו לגן. בגן, לשמחת הוריו של אין-לך-שם, כל הילדים התפעלו משמו כי הם חשבו שזה שם מאוד טוב בגלל שלאף אחד אחר בעולם אין את השם הזה.
כל הילדים בגן תמיד רצו את חברתו של אין-לך-שם והוא היה הילד הכי מאושר בגן כי הוא היה גם הילד האהוב על כל ילדי הגן. כשגדל אין-לך-שם עוד יותר, שלחו אותו הוריו לבית הספר בתקוה שגם שם יאהבו אותו מאוד ויתנהגו אליו מאוד יפה, ואכן גם בבית הספר התנהגו אל אין-לך-שם יפה מאוד והוא היה התלמיד האהוב על כל המורים והתלמידים בבית הספר.
ככה עברו הימים עד שאין-לך-שם הגיע לצבא וגם שם, ראו איזה פלא, הוא היה החייל האהוב על כל המפקדים ועל כל החיילים שבצבא. ככה עברו השנים עד שיום אחד החליט אין-לך-שם: מעכשיו אני משנה את השם שלי ל'טום' ואם בשם הזה לא יאהבו אותי אשנה את שמי בחזרה ל'אין-לך-שם'. אמר אין-לך-שם, ועשה. ואז אין-לך-שם (ששינה את שמו לטום), הלך לארצות אחרות ושם לא אהבו אותו מאד, אז הוא שינה את השם שלו בחזרה ל'אין-לך-שם' ולעולם לא החליף יותר את השם הזה ובזה הסיפור גם הגיע לסופו.
Comments
Post a Comment