הכלב שלא רצה להיות כלב

פעם, לפני הרבה הרבה שנים היה כלב חמוד ונחמד שהיה שיך למשפחה אחת שמאד אהבה אותו וטיפלה בו במסירות רבה. שם הכלב היה 'אנטי', שמו המלא היה 'אנטילופטוס'. 
את הכלב הם קיבלו מתנה ליום הולדת של האבא מר קנל. השם הפרטי של מר קנל היה רוברט, שם אשתו היה גברת קנל ושמה הפרטי היה פדמה. 

ככה עברו להן הרבה הרבה שנים, עד שיום אחד ראה אנטי, בזמן שאכל ארוחת צהריים, חתול שמנסה לצוד עכבר. מיד עלה בראשו של אנטי רעיון - הוא חשב לעצמו: אם אהיה חתול אוכל לצוד את האויבים שלי עד שאביס את כולם, או עד שהם יתחילו לפחד ממני ואז אני אהיה האויב שלהם, במקום שהם יהיו האויבים שלי, אמר אנטי ועשה.

אבל אז היתה לאנטי בעיה אחרת - איך יהפוך לחתול? חשב אנטי וחשב ולבסוף החליט, אני אתפוס חתול ואומר לו שאם לא יחליף איתי מיד צורה שהוא יהיה הכלב ואני החתול אוכל אותו, הוא בוודאי יסכים כי ירצה להשאר בחיים, אמר אנטי ועשה. 

אבל הבעיה של אנטי היתה שהוא לא ידע לתפוס כל-כך טוב בעלי-חיים חיים, הוא כבר היה בחצי שנה של אותה שנה כשחשב על הרעיון שבעיניו היה ממש גאוני. עד סוף השנה ההיא הוא ניסה לצוד חתול ולא הצליח. היו פעמים שאנטי איבד את סבלנותו והיה אומר לעצמו: אוף אני סתם מנסה הרי אני בכלל לא מצליח לתפוס חתול, אך מיד אחרי זה היה נזכר בזה שאם יעשה את הרעיון שלו לא יהיו לו אויבים והיה ממשיך לנסות לתפוס חתול. 

בסוף השנה הזאת הצליח אנטי סוף סוף לתפוס חתול. מיד אמר לו אנטי שאם הוא לא יחליף איתו מיד צורה, הוא יאכל אותו. מורנה (ככה קראו לחתול) הסכים מיד, אבל אנטי היה חכם ואמר בליבו, אם אומר לחתול לפשוט את עורו הרי זה יהיה סופו ואז, אחליף צורה וגם אוכל ויהיה לי הרבה יותר כיף, אמר אנטי ועשה. 

הוא אמר למורנה  פשוט את עורך ולא אוכל אותך. אחרי שתפשוט את עורך אפשוט אני את עורי. אך גם מורנה היה חכם והוא אמר בליבו הו אני צריך לעשות משהו בנידון, הרי אם אפשוט את עורי אמות. אם אני לא טועה לכלב הזה בטח קוראים אנטי הוא בטח רוצה גם להחליף צורה וגם לאכול אותי. 

חשב מורנה וחשב ולבסוף החליט. הוא אמר לאנטי מה שאתה רואה זה לא עורי, מה שאתה רואה זה מה שיש אחרי העור כי אנחנו החתולים משאירים בקיץ את העור בבית שלנו כדי שלא יהיה לנו רותח ואילו בחורף אנחנו לובשים את העור שלנו כדי שלא יהיה לנו קפוא. אם אתה רוצה את עורי תן לי לחזור לביתי, אביא מביתי את עורי ואז נחליף צורות. שמע זאת אנטי ומיד שחרר את מורנה. 

מורנה נסוג כמה צעדים לאחור ואמר: הו כלב טיפש מי בכלל שמע שחתולים משאירים את העור שלהם בביתם? מה שראית היה בעצם עורי. ככה אמר מורנה והסתלק משם לביתו ואילו אנטי חזר לביתו עצוב, מדוכא ומאוכזב וזה גם אומר שהסיפור הגיע לסופו.