רותם קרבי מספרת סיפורים

פ עם, לפני הרבה הרבה שנים היה כלב חמוד ונחמד שהיה שיך למשפחה אחת שמאד אהבה אותו וטיפלה בו במסירות רבה. שם הכלב היה 'אנטי', שמו המלא היה 'אנטילופטוס'.  את הכלב הם קיבלו מתנה ליום הולדת של האבא מר קנל. השם הפרטי של מר קנל היה רוברט, שם אשתו היה גברת קנל ושמה הפרטי היה פדמה.  ככה עברו להן הרבה הרבה שנים, עד שיום אחד ראה אנטי, בזמן שאכל ארוחת צהריים, חתול שמנסה לצוד עכבר. מיד עלה בראשו של אנטי רעיון - הוא חשב לעצמו: אם אהיה חתול אוכל לצוד את האויבים שלי עד שאביס את כולם, או עד שהם יתחילו לפחד ממני ואז אני אהיה האויב שלהם, במקום שהם יהיו האויבים שלי, אמר אנטי ועשה. אבל אז היתה לאנטי בעיה אחרת - איך יהפוך לחתול? חשב אנטי וחשב ולבסוף החליט, אני אתפוס חתול ואומר לו שאם לא יחליף איתי מיד צורה שהוא יהיה הכלב ואני החתול אוכל אותו, הוא בוודאי יסכים כי ירצה להשאר בחיים, אמר אנטי ועשה.  אבל הבעיה של אנטי היתה שהוא לא ידע לתפוס כל-כך טוב בעלי-חיים חיים, הוא כבר היה בחצי שנה של אותה שנה כשחשב על הרעיון שבעיניו היה ממש גאוני. עד סוף השנה ההיא הוא ניסה לצוד חתול ולא הצליח. הי...

פ עם לפני הרבה הרבה שנים חי ארנב בשם פוקינו. כשהיה תינוק אמו נתנה לו גזר, חסה ומלפפון. פוקינו אכל רק את המלפפון והחסה, את הגזר הוא השאיר בצד ונגס בו רק נגיסה אחת קטנה בגלל שזה לא היה טעים לו. הוא בכה אחרי שאכל את הגזר כי בעיניו היה לו טעם מגעיל.  אמא ארנבת הגיעה בבהלה כי היא חשבה שמשהו רע קרא לפוקינו הקטן אבל פוקינו אמר לה: "אמא, לגזר הזה יש טעם מגעיל אני לא רוצה לאכל אותו", "אבל פוקינו", אמרה אמא ארנבת, "גזר זה המאכל הבריא ביותר שיש לנו בבית, זה עוזר לנו לראות יותר טוב ואז תוכל לראות את האויבים שלך מרחוק ותוכל להישמר מפניהם".  פוקינו הקטן חשב וחשב ולבסוף שאל את אמו: "אמא יש סוגים שונים של גזרים?" ואמו ענתה לו: "בוודאי פוקינו שלי יש עשרה סוגים שונים של גזרים". פוקינו שאל אותה: "אמא איזה סוג גזר אכלתי?", "את הגזר הגדול", ענתה לו אמו, "אתה רוצה שאומר לך את השמות של הסוגים האחרים שלא אכלת של הגזרים, פוקינו?", שאלה אמו, "כן בוודאי", ענה פוקינו. "טוב, יש גזר שחור, גזר לבן, גזר צהוב, גזר כתום...