פ עם, לפני הרבה הרבה שנים חי ילד שכל הזמן היה שמח. למה הוא היה שמח? אז בוא אני אספר לכם. כשהיה תינוק החליטו לקרוא לו הוריו בשם 'אין-לך-שם'. בעצם תונה, שהיתה אמו של אין-לך-שם, בחרה את השם, היא הסבירה לביתור (שהיה אביו של אין-לך-שם ): "אם נקרא לו אין-לך-שם זה יהיה שם מיוחד מאוד, מפני שאני בטוחה שלאף אחד בעולם לא קוראים אין-לך-שם , ואז הבן שלנו יהיה יחיד ומיוחד". "אמנם בטח כל הילדים בבית ספר ובגן ילעגו לו, אבל אנחנו נסביר לו שזה שם מאוד מיוחד, והוא יאהב את השם שלו מאוד. אולי כשיהיה גדול ישנה את השם שלו, אבל עד אז הוא בטח יאהב את השם שלו מאוד". כך היה, כש אין-לך-שם נולד, קראו לו הוריו 'אין-לך-שם '. כשגדל אין-לך-שם שלחו אותו הוריו לגן. בגן, לשמחת הוריו של אין-לך-שם , כל הילדים התפעלו משמו כי הם חשבו שזה שם מאוד טוב בגלל שלאף אחד אחר בעולם אין את השם הזה. כל הילדים בגן תמיד רצו את חברתו של אין-לך-שם והוא היה הילד הכי מאושר בגן כי הוא היה גם הילד האהוב על כל ילדי הגן. כשגדל אין-לך-שם עוד יותר, שלחו אותו הוריו לבית הספר בתקוה שגם שם יאהבו אותו מא...